החלטה בתיק סע"ש 32035-10-13

1.           בפני בקשה לביטול צו עיקול זמני שהוטל במעמד צד אחד על נכסים וזכויות של המשיב, בהתאם להחלטה מיום 23/10/13 .

2.           המשיב עבד כמנכ"ל אצל המבקשת (להלן: " המבקשת" או " החברה") במשך התקופה שמחודש 10/2002 עד לחודש 5/2013, המועד בו פוטר. בנוסף, המשיב כיהן כדירקטור בחברה עד להתפטרותו מתפקיד זה ביום 24.3.13 .

3.           יו"ר הדירקטוריון של החברה הינו מר ג'יאנו בוסקולו (להלן: " בוסקולו").

4.           ביום 15/10/13, הגישה המבקשת תביעה כנגד המשיב על סך של 9,271,157 ש"ח, בגין סכומים אשר המשיב נטל שלא כדין, לטענתה. בכתב התביעה יוחסו למשיב מעשים של הפרת אימונים, גניבה, מרמה, עשיית עושר ולא במשפט, גזל, הפרת חובה חקוקה ורשלנות. בנוסף, המבקשת ביקשה סעד הצהרתי לפיו המשיב פוטר בנסיבות אשר אינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים ובתמורת הודעה מוקדמת.

5.           באותו יום בו הוגש כתב התביעה, הגישה המבקשת בקשה למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד, על כל סכום התביעה.

בהחלטתי מיום 15/10/13 דחיתי את הבקשה.

6.           ביום 21/10/13, הגישה המבקשת ערעור על החלטתי מיום 15/10/13, אשר נידון בפני כב' השופטת אורית יעקבס (43787-10-13).

בעקבות החלטת כב' השופטת יעקבס הוחזר הדיון בבקשה לח"מ וביום 23/10/13, נתתי את החלטתי אשר במסגרתה עוקלו, במעמד צד אחד, נכסי המשיב אשר פורטו באותה החלטה, כשהעיקול הוגבל לסכום של 9,271,157 ש"ח.

יצוין כי ערך הנכסים אשר עוקלו אינו ברור עד עצם היום הזה, הואיל ולא הובאה על ידי המבקשת שום ראיה לעניין זה. יחד עם זאת, ביום 20.11.13 התקבלה בבית הדין הודעה מקופת הגמל "ילין לפידות", לפיה בהתאם לצו העיקול, נרשם עיקול ע"ש המשיב בקרן ההשתלמות אשר בה כ- 1.2 מיליון שקל (עוד יוער כי בסיכומי המשיב ישנה התייחסות לגבי שווים של הנכסים שעוקלו ואשר לטענתו עולה על הסכום שעוקל).

7.            ביום 17/11/13 הוגשה מטעם המשיב בקשה לביטול צו העיקול הזמני שהוטל במעמד צו אחד.

8.           ביום 28/11/13 התקיים בפניי דיון בבקשה לביטול צו העיקול (זאת לאחר שהוגשו בקשות מטעם שני הצדדים לדחיית מועדים שנקבעו). במהלך הדיון נחקרה המצהירה מטעם המבקשת על תצהיריה אשר צורפו לבקשה למתן צו עיקול ולתשובה לבקשה לביטול העיקול, וכן מר אלישע סער, רו"ח אשר ערך את דו"ח הביקורת החקירתית אשר צורף לכתב התביעה ולבקשה למתן צו עיקול (להלן: " הדו"ח"), וכן נחקר המשיב בעצמו.

הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

המסגרת הנורמטיבית

9.           כלל יסוד הוא שבבוא בית הדין לדון בבקשה לביטול צו עיקול, בית הדין דן כאילו הוזמנו הצדדים מלכתחילה לדיון בבקשה בצו המקורי שניתן במעמד צד אחד. היינו, נקודת המוצא של הדיון בבקשה לביטול עיקול זמני שניתן על פי צד אחד אינה כי העיקול הזמני ניתן כדין, אלא כי יש לבחון מתחילה את השאלה האם יש מקום להטלת עיקול זמני. בקשה לביטול עיקול מהווה למעשה המשך לדיון בבקשה להטלת עיקול (רע"א 8420/96 מרגלית נ. משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נ"א(3) 789 -  להלן: "פרשת מרגלית")

10.       תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, החילה את הוראות תקנות 360 עד 387 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") שעניינן סעדים זמניים, על הליכים של סעדים זמניים המתנהלים בפני בית הדין.

על פי תקנות סד"א, עת דן בית הדין בבקשה להטלת עיקול זמני, עליו לבחון אם מתקיימים שני יסודות מצטברים:

הראשון, נדרשות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה (תקנה 362(א) לתקנות סד"א).

השני, על בית הדין להשתכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374(ב) לתקנות סד"א).

בפרשת מרגלית הנ"ל נפסק כדלקמן בנוגע ליסוד ההכבדה: